המלצות
מכתב מהצנזור
נשלח: יום שלישי, 30 ינואר, 2018 , 12:33
אל: אבי יפה
נושא: הספר "שׁובַֹךְ יונִֹים"
אבי יקר,
ההקלטות הנדירות והספר המרגש שכתבת, מתעדים את המאורעות הדרמטיים, והטרגיים שהתרחשו בימיה הראשונים של מלחמת יום הכיפורים. כשקראתי את הטיוטה התרגשתי, כי חוויתי את האירועים המתוארים. חיילי המילואים שתפסו את המעוזים בקו בַּר-לֵב ערב ראש השנה 1973 , כמוהם, כוחות השריון שנפרסו מאחור, לא שיערו ולא העלו על דעתם כי תוך מספר ימים מדינת ישראל תקלע למלחמה קיומית על עתידה ועצמאותה.
הספר מיטיב לתאר את המחדלים והשאננות שאפיינו את כל רמות הפיקוד ערב המלחמה. באופן אישי, המלחמה תפסה אותי, מפקד טנק צעיר, בבסיס ביר-תמדה בסיני. הגדוד שהשתייכתי אליו, גדוד 46 התחיל לנוע לעבר גדות התעלה באזור האגם המר. לפנות ערב במסגרת הניסיון לחלץ ולסייע לחיילי המעוז "בוצר" נפגע הטנק שלי מטיל סאגר שעד אז לא ידעתי על קיומו. בדרך לא דרך הצלחתי להיחלץ. לא כן, רבים מחברי הלוחמים בגדוד שנהרגו בעת הניסיון הנואש לסייע לחיילי המעוזים הנצורים.
הספר מצליח לשחזר באופן אותנטי את מסע הזמן לימים שבהם חשנו מצד אחד נבגדים ומופקרים בעקבות המחדלים, ומצד שני ידענו כי גורלה של המדינה נתון רק בידינו, החיילים הפשוטים.
הספר מעביר את המסר החד והנוקב ששום דבר אינו מובן מאליו. אסור להיקלע לשאננות ולקיבעון מחשבתי ויש לעשות הכל כדי לא לחזור על הטעויות והזלזול באויב שעלו לנו במחיר דמים כבד. מקווה שהספר ידבר גם לדור הצעיר יותר שלא חווה את אימת המלחמה.
אני מאחל לך בהצלחה עם הספר.
בידידות ובהערכה
אבי לנצמן
אבי לנצמן בזמן המלחמה
מכתב מאת בני בגין
ירושלים, ה' תשרי תש"פ, 4.6.19
שלום אבי ,
טוב עשית כאשר החלטת, בחלוף 46 שנים מאותם ימים, שהגיעה העת לאפשר לתמלילי ההקלטות שלך מ"פורקן" לדבר. כך הוצאת לאור בשני כרכים גדושי מידע ורגש את הסיפור המתועד של הימים הראשונים בקו הראשון בסיני במלחמת יום הכיפורים. היטב שזרת את קטעי המעוז עם קטעים משיחות שערכת עם חברים ומפקדים שבועות אחדים אחרי המלחמה, כשהפרטים היו עוד טריים, וגם עם פדויי השבי, שלא זכו לקבלת הפנים המחבקת שהיו ראויים לה. התוצאה היא תיעוד אנושי ייחודי ורב חשיבות של המלחמה הקשה ההיא ונוראותיה. אלה פניה של המלחמה בגובה העיניים והאוזניים של החיילים בקרב.
התחלתי לקרוא את "שובך יונים" לפני ימים אחדים והתקשיתי להניחו מידי. רותקתי במשך שעות לקולות העולים מתמלילי ההקלטות. בצער, שהחליף את התדהמה של השנים הראשונות שאחרי המלחמה, קראתי את התיאורים מימי המילואים הראשונים שלכם במעוז, לפני ראש השנה, על כבלי הטלפון שציפויים יבש ועל ה"איזולירבנד" שנדרש לתיקונם ולא היה במפקדת החטיבה. תיקי העזרה הראשונה הריקים שמצאתם ב"פורקן" ונמצאו ריקים גם במעוזים אחרים סיפרו אף הם על הזנחת החיילים בשטח ועל האשליה שטיפחו הדרגים הבכירים ביותר, שהדבר לא חשוב כי דבר לא יקרה. אתה מספר היטב על הפרטים, אלה שכעבור שבועיים הצטרפו יחד לאותה תקלה לאומית גדולה.
ייתכן שבספר אחר על המלחמה יכולת להיות פשוט המילואימניק אבי יפה מרחוב בורוכוב 39 בירושלים, הקשר במעוז "פורקן" שעל גדת תעלת סואץ מול איסמעליה. אבל, כהרגלך, הקפדת להביא לשרות המילואים שני מכשירי הקלטה, מיקרופונים וסרטי הקלטה אחדים, שיהיה. בסרטים אלה נותרו הקולות מן המעוז ומרשתות קשר והמלים הכתובות בספר נושאות את הקולות שהיטבת לצלם (כפי שהציע לך בילדותך מיכה ברעם) מעבר לארבעים ושש השנים. ועם הקולות מגיעות אלינו, כשהן ישירות, חדות ומכאיבות, ההפתעה, המצוקה והאכזבה, וקריאות הפצועים ורגעיהם האחרונים של החללים. אך מן המלים ניתן לחוש גם את אומץ הלב והאחווה, את קור הרוח ואיתנותה, את היוזמה והתושייה והגבורה, שלכם ושל האחרים שעלו ברשתות הקשר. הקורא את הספר יודע מהו מקור המלים, ועל כן הוא יודע שכך זה היה. כך ממש. בדיוק.
בין הדברים הקשים והכואבים השכלת לשזור גם שיחות הווי חביבות ברגעי הפוגה קצרים במעוז, יחד עם הבהובים מן העורף הכללי וחוויות מן העורף המשפחתי שלך – בייחוד הקטעים הנוגעים ללב מן היומן המיוחד שדסי , רעייתך הדואג ת, כתבה כה יפה על דפי לוח השנה. וכאילו תסריטאי רב דמיון ניסח את הדו - שיח הקצר בינך לבין מפקד המעוז מאירק'ה ויזל, שסיכם בתוקף: "אנחנו נצא מפה, סמוך עלי! אתה תפגוש אותה, האמן לי, ואז נראה מי הדסי הזאת" .
הספר שלך הוא מסמך המתאר פסיפס אנושי חינוכי חשוב, והוא ראוי לקריאתם של רבים, מבוגרים שזוכרים את אותה תקופה מרה וגם צעירים יותר, שצריכים לדעת וגם לחוש את אירועי הימים ההם.
בברכה ,
זאב ב. בגין
מאת יוספה אבן שושן
מחזאית-בימאית, מתרגמת, מנחת סדנאות כתיבה ומלווה כותבים
ראשית אקדים ואומר שהחומר מרתק וכשנכנסים אליו הוא נקרא בנשימה עצורה, במיוחד שני הפרקים האחרונים, בהם יש תיאור הנפילה בשבי של המעוזים, חילוץ עצמי של חיילי מעוז "פורקן" ושיבה הביתה, שני פרקים שאותם קראתי ללא הפסקה עד אמצע הלילה. התרגשתי מאוד מגילויי החברות, האנושיות ואומץ הלב של החיילים, שכולם בעצם בגיל של האבות שלי ושל בני דורי שחווינו את המלחמה כילדים.
התרגשתי גם שכירושלמית מלידה, הרבה מהשמות המוזכרים כאן מוכרים לי כאבות של... או חברים של הוריי, במיוחד עודד פלסר, שיחד עם אמי הקים את המעבדה הראשונה למחלות עופות בשירות הווטרינרי בירושלים. הם היו מיודדים מאוד ואני זוכרת היטב את הצער העמוק על נפילתו במלחמה.
התיאור המדויק של הלחימה ושל הלך הרוח באמצעות תמלול הדיאלוגים, אשר הם ודאי הרבה יותר חיים בסרטי ההקלטה, נתן לי תחושה שאני עצמי נמצאת שם יחד עם חיילי המעוזים במשך ארבעה ימים של סיוט, ופעמים רבות עלו דמעות בעיניי נוכח הזעם על אוזלת היד של מפקדי הצבא וקברניטי הממשלה והעיוורון שלקו בו, עיוורון שהוביל לאובדן מזעזע של חיי אדם.
עברתי חוויה מטלטלת עם הקריאה ומצמרר אותי לחשוב שבאותה תקופה, אני עצמי הייתי ילדה בת תשע שהתרגשה מהישיבה במקלט עם החברים וחיכתה לאזעקות כדי לרדת למקלט עם חברים. אצלנו הילדים היה אומנם קושי על היעדרות ההורים, אך היינו עיוורים למצב החמור שבו נמצאה ישראל. רק אחר כך כאשר החלה העיר להתמלא במודעות אבל שכיסו בתים רבים ואת הרחובות התברר לנו גודל האובדן.
גם קטעי היומנים של דסי, חליפת המכתבים והיומן של החייל המצרי מרגשים מאוד.
בקיצור, כל החומר הזה מעביר את האדם חוויה מטלטלת ומן הראוי שייצא לאור כספר וגם בפורמט דיסק/אתר המאגד בתוכו את ההקלטות שבוודאי מעצימות את החוויה ונותנות לשומע את התחושה האמיתית של הקרב.
מדובר כאן במפעל חיים עצום וראוי להערצה... חשוב שייצא לאור ושעה אחת קודם.
חשוב שכל אחד יקרא את זה יבין ויידע, ובמיוחד הצעירים.
מכתבה של אירית, אלמנתו של ברוך דסברג ז"ל,
מפקד מעוז "אורקל ג", על הספר שובך יונים
שלום אבי, קיבלתי בשעה טובה את הספרים.
אין לי די מילים כדי לתאר את ההתפעלות שלי מהתוצר המדהים.
אין דברים כאלה וטרם יצא לאור ספר בפורמט דומה למרות שיצאו כמה וכמה ספרים.
אני גם יודעת באילו מאמצים זה היה כרוך.
הספרים האלה יסייעו לדור הצעיר להבין את הבלתי יאומן שקרה במלחמה הארורה הזאת.
יישר כוח ענק!
יש לי בקשה קטנה וצנועה... אוכל לקבל הקדשה אישית מהסופר?
בברכה אירית
"שובך יונים" – כרך ב' עמוד 57
פורסם בעיתון מעריב, 2.8.2019
האלבום המהודר "שובך יונים" – הקלטות ממוצב על גדות תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים
מאת: עו"ד יחיאל גוטמן
בגלל המלחמה ההיא
כבר ארבעים ושש שנים חלפו מאז המלחמה הארורה ההיא. רגע לפני שייעלמו המסמכים ההיסטוריים החשובים, יזם, אבי יפה, שהיה לוחם באחד המעוזים המכותרים לאורך תעלת סואץ, הוצאת ספר/אלבום בשם "שובך יונים", כשם הסיסמא לפתיחת המלחמה, אלבום מהודר, בשני חלקים, עדות אישית מוקלטת של אותם חיילים גיבורים שהיו אתו במוצב והוא הקליט את שיחותיהם בזמן אמת, והוסיף עליהם ראיונות ושיחות שניהל עם אותם חיילים.
אבי יפה עצמו, שכאמור היה לוחם באחד המוצבים בעת המלחמה, הוא מומחה הקלטות, מהוותיקים ביותר, וב-1963 הקים את אולפן ההקלטות המיתולוגי שלו.
במבוא לספר כתובים הדברים הבאים: "הכותב שהיה שם, החליט שזה הזמן לחשוף את האמת מנקודת מבטם של הלוחמים עצמם... על היהירות, על הטעויות שעשו מנהיגי הצבא והמדינה, כי אם זה לא ייעשה עתה, העובדות והסיפורים המיוחדים האלה ייעלמו בתוך נבכי ההיסטוריה".
ספר/אלבום מלא תובנות, מהודר וערוך לעילא ולעילא. נאה במיוחד ונעים למשתמש.
מומלץ מאד גם למי שהיה במלחמה ההיא וגם למי שלמד עליה משום שנולד מאוחר יותר.
03.08.2019
לאבי יפה, מחבר "שובך יונים"
מאת: אביבה הרשקו
אבי היקר!
קראתי את ספרך "שובך יונים" בנשימה עצורה. המילים עברו לא רק במוחי: חושי הרגישו את מה שהן אומרות.
שמעתי את קולות המלחמה הנוראה, את הפיצוצים, את הקריאות הנואשות ואת הזעקות. הרחתי את ריח אבק השריפה, האבק, הדם השפוך - והריחות חנקו את גרוני, והרגשתי שאני שם אתכם. טעמתי את טעם הזוועה ולשוני יבשה.
היו רגעים רבים בהם רציתי להושיט את ידיי, ללטף ולהרחיק את הכאב: לנגוע במקומות המדממים ולהחזיר את האיברים הקטועים למקומם, להפסיק ולשנות את האימה...
הבנתי עד כדי יאוש כמה הייתי תמימה, ונתתי תירוצים למלחמה. האמנתי במנהיגים, במצביעים, במפקדים: בטחתי באלה שהאחריות היתה עליהם - והם הכזיבו נוראות.
את החיילים לעומת זאת, אני מעריצה בכל לבי ונפשי. הם לא אכזבו. אנחנו אכזבנו אותם!
אבי - ספרך הוא ספר המלחמה האולטימטיבי.
זה אינו "סיפור מלחמה" מאורגן על פי תכנון ודמיון של סופר. אינך משתמש בתכסיסי האמנות של הספרות. ספרך מציג את המלחמה האמיתית בלי כחל וסרק, בלי מורא ובלי משוא פנים. מציג מראה ענקית וחושפת והמראות עוטפים את הקורא הנגרר לשם ומשתתף בהם בעצמו: לוקח חלק במהות המלחמה ושוב לא יוכל לשכוח את האמת.
אני מלאת הערכה ליכלתך המדהימה, למאמציך העצומים, למפעל העצום שלך ביצירתך ספר מדהים זה.
אני מקווה בכל מאודי, שזו תהייה הפעם האחרונה באמת, ואולי תוכל לכתוב ספרים נוספים על נושאים של שלום ושל תקווה.
תחזקנה ידיך!
בהערכה רבה מאד – אביבה.
מאת: אוסנת סופר, הבת של מקס ממן ז"ל
אבי יקר
אני רוצה להודות לך על מפעל החיים שלך בהנצחת המלחמה והלוחמים. חשוב לספר את סיפור המלחמה כפי שהיא קרתה באמת, וכך עשית ועדין אתה עושה בכל הזדמנות שניתנת לך. הייתי מאוד קטנה כשהמלחמה פרצה ואין לי הרבה זיכרונות מאבא שלי. ההקלטות שלך הם בעצם העדות החיה היחידה שיש לי מאבא שלי. לולא ההקלטות וההנצחה שלך לא היינו יודעים באמת מה קרה שם. כשאני קוראת אני מרגישה כאילו אני ממש שם. אני מקווה שהגנרלים של היום ילמדו לקח מהמלחמה הזו ומכל הכשלים שהיו בה כדי שלא יחזרו על המחדלים הרבים שהיו בה.
היה לי קשה לקרוא את הספרים מההתחלה ועד הסוף, קראתי חלקים נבחרים ממנו. היה לי קשה מכיוון שכל הזמן קיוותי שהסוף יהיה שונה. קיוותי שמישהו ישמע את הצעקות שלו (של אבא שלי), קיוותי שלא ישקרו לו. קיוותי שמישהו מהמפקדים הגדולים ימנע את המלחמה, ובעצם רציתי שיהיה סוף אחר. היה לי קשה לקרוא שהלוחמים היו בתעלה בלי ציוד מתאים בלי הגנה מספקת בלי יכולת לחלץ אותם בזמן. לקרוא שבעצם הרגשתם שאתם הולכים למות ובטח פחדתם מאוד.
הספרים כתובים בצורה כל כך מיוחדת, מעניינת ומאוד אנושית. הבת שלי ,כיום חיילת, השתמשה בחומרים הכתובים כדי להעביר מורשת קרב בצבא.
אני רוצה להודות גם למשפחה שלך, לדסי אורי ונטע, שתמכו בך ואני מרגישה שהם ממש מכירים את אבא שלי.
איזה מזל יש לנו שיש לנו אותך.
דבריי לספר
מאת: יענקלה טרוסטלר, גדוד 68
אבי יקר
הספר/האלבום האור קולי יצא מתחת ידיך לאחר שנות עבודה חיפושים, לבטים וחיבוטים אין ספור.
אתה, נושא בחובך את ימי המלחמה בתעלה, יום יום ושעה שעה. מלווה את אנשי הגדוד במילואים וביניהם, האזנת אין ספור פעמים להקלטות, שביצעת בקו המים והאש ממש. שומר בקנאות על פיסת ההיסטוריה האצורה בסרטי ההקלטה שלך למען הדורות הבאים.
הצלחת.
ספרך "שובך יונים" מאגד מלל וקול, מחזיר את הקורא המאזין לימי המלחמה הנוראה ההיא. מביא קולות מזמן אמת של לוחמים שלחמו עד כלות, נפצעו בגופם ובנפשם ואף שלמו בחייהם.
ספרך בא חשבון עם מנהיגים ומפקדים, שעיניהם טחו מראות ולבם הקשיח מלהבין ולקבל להחליט ולפעול. אין הנחות ואין סליחה.
הלוחם הפשוט מושמע בגבורתו הנואשת לעיתים ובעוצמה גדולה יותר בשקט שלאחר מכן. עובדות בלבד נשמעות במקור ומתומללות בקפידה וברגישות. רואים את הקולות ושומעים את המראות.
מקומו של ספרך "שובך יונים שמור על מדף ההיסטוריה וצרוב בלבבות הקוראים/המאזינים בו.
תבורך
יענקלה טרוסטלר, גדוד 68
Ravit Gur-lindenberg
אבי יפה היה קשר מילואים בעת מלחמת יוה״כ במוצב ״פורקן״ ב׳קו בר לב׳.
יפה תיעד את כל ״קולות המלחמה״ ברגעים הקשים של המתקפה המצרית על המעוזים;
זעקות השבר של החיילים אל מול הבטחות החמ״ל לסיוע שלא הגיע מעולם.
מעוז פורקן הוא היחיד שכל חייליו חזרו הביתה.
חיילי המוצבים האחרים הוצאו להורג או נלקחו בשבי.
קולות המעוזים הם ההוכחה לכך שהחיילים הופקרו ע״י הדרג המדיני והדרג הצבאי.
הקולות שנשארו צרובים בלבו של יפה והותירו צלקת עמוקה בנפשו.
בימים אלה יצא לאור ספרו ״שובך יונים״ ; ספר שהוא תיעוד היסטורי מיוחד במינו של מלחמת יוה״כ ובנוי כמעט כולו מהקלטות שבוצעו בתוך מעוז מכותר בתעלת סואץ בעת הקרב; סיפורם של הלוחמים שהצליחו להיחלץ מהתופת ושל אלה שחזרו מהשבי המצרי.
Bennie Loval
קורא את הספר ולומד אותו אט אט. מסמך סדור ומקיף שערוך בצורה ייחודית ורב מימדית, כפי שעוד לא ראיתי עד היום (ואני קורא לאחרונה כמעט רק "ספרי מלחמה"). כל הכבוד על השלמת הפרוייקט החשוב הזה והוצאתו לאור!
רותי שוב
אני קוראת את הספר החשוב הזה. זהו מסמך מרתק וקשה המתעד ביסודיות בלתי נתפשת, את המחדל הנוראי של המדינה והצבא לגבי מעוזי התעלה. כל כך חשוב שכמה שיותר אנשים יקראו את הספר הזה, על מנת שיחשפו למה שקרה שם ועל מנת שהלקחים ילמדו וייושמו.
Talia Pann Wang
עיינתי קצת בספר, הקשבתי להקלטה. תיעוד אמין ואמיתי. היסטוריה חשובה! בהצלחה ושיגיע לכמה שיותר מדפים.
איציק בונים
קראתי התרגשתי דמעתי . .תודה לך אח לנשק !